יצחק קוך - משק חקלאי בע"מ נ' אבו רומי ואח'

החלטה

העניין שבפני – התנגדות לביצוע שטר.

בפתח הדברים אציין כי העניין נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, וסיכומי הטענות הוגשו על פי החלטתה, והעניין הועבר לטיפולי עם פרישתה של כב' הר' פומרנץ לגמלאות. אציין כי לאחר הגשת סיכומי הטענות, נתקיים בפני דיון לרבות השלמת טיעון בע"פ, וזאת על מנת שלא ליתן ההחלטה על בססי התרשמות מכתבי הטענות בלבד, הגם שממילא, בדיון אשר נערך בפני כב' הרשמת פומרנץ ביום 29.6.2011, ויתרו הצדדים על חקירת המצהירים.

נתוני יסוד

השטר אשר הוגש לביצוע, הינו שטר ע"ס 750,000 ש"ח, עשוי בידי הנתבע מס' 1 (הנתבע מס' 2 חתום על גב השטר כערב), לפקודת התובעת.

השטר הוגש לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 0266328108.

התנגדות לביצוע שטר הוגשה במועד, וטרם חלוף המועד להגשת ההתנגדות על פי דין. ייאמר כי במסגרת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, הוטלו עיקולים בטרם מסירת האזהרה.

טענות הצדדים בהתנגדות

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר, ובמסגרתה טענו, כי שטר זה נמסר לביטחון בלבד (יחד עם שטר נוסף), להבטחת חובה של חברת ת.מ.א. שיווק בשר בע"מ, (חברה המנוהלת על ידי הנתבעים) (להלן:"תמ"א"), ולטענתם של הנתבעים, לא התמלא התנאי אשר להבטחתו נמסר שטר הביטחון, שכן לפי חישוב שערכו הנתבעים, התובעת נותרה חבה לתמ"א סך של 189,782 ש"ח.

לטענת הנתבעים, הם ביקשו כי שטרות הביטחון יושבו לידיהם עם סיום ההתקשרות שבין התובעת לתמ"א, ונענו כי שטרות הביטחון נגנבו מאת התובעת – ורק לאחר חלוף זמן, התברר שאותה אמירה היתה כוזבת (לטענתם), וכי השטר הוגש לביצוע כנגדם.

יצוין כי חב' תמ"א נקטה בהליך, והגישה תובענה ע"ס 189,782 ש"ח, בהקשר זה בדיוק (לדברים ישנה משמעות, עליה אעמוד בהמשך) – ת.א. 23079-01-11.

לאור כל האמור לעיל, טוענים הנתבעים, במסגרת התנגדותם, כי קמה החובה להשיב את ההמחאה אשר נמסרה לתובעת, שהיוותה "המחאה לביטחון בלבד", מבלי שהתקיים התנאי להגשת ההמחאה לביצוע, או התנאי לחובת כיבוד אותה המחאה.

בנוסף טענו הנתבעים, כי במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים, התעלמה התובעת מסך 142,321 ש"ח אשר שולמו לתובעת בפועל, וכן תשלום ע"ס 1,656 ש"ח מיום 27.12.2010, כמו גם זיכוי ע"ס 18,028 ש"ח אשר לא נכלל בהתחשבנות כאמור.

התובעת השיבה, כי אין דבר וחצי דבר בהגנת הנתבעים, ולפיכך יש לדחות טענותיהם, כ"הגנת בדים". לטענת התובעת, על פי כרטסת הנה"ח שלה, חבו לה הנתבעים סך של 178,797 ש"ח, בעת הפסקתה של מערכת היחסים, בחודש נובמבר 2010 (ובניגוד לאמור על ידי הנתבעים, הטוענים שהתובעת חבה לחב' תמ"א). לעמדת התובעת, גרסת הנתבעים מלאה בסתירות, המצדיקות את דחיית ההתנגדות, סתירות אינהרנטיות הנובעות בין היתר מביצוע התשלום הנטען ע"ס 142,321 ש"ח (והרי מי שאינו חב, לטענת התובעת, לא היה פונה ומבצע תשלום למי שאינו נושה בו).

השתלשלות ההליכים בתיק ההוצאה לפועל

לא יכולתי לדון בבקשה, מבלי להתייחס לאופן ואופי ניהול ההליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל עד כה. לדברים ישנה חשיבות ומשמעות רבה, שכן ככל שתידחה ההתנגדות, הרי שיתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל תעמוד לפירעון מלא.

השטר הוגש לביצוע, על מלוא סכום השטר, ולא בגובה יתרת החוב הנטענת. טוענת התובעת, כי מדובר בשגגה, ומיד לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, תוקן הסכום הנתבע לסך של 354,050 ש"ח; זמן קצר לאחר מכן, נתברר לתובעת כי לנתבע מס' 2 היתה יתרת זכות בספריה, ולפיכך תוקן הסכום הנתבע לסך של 1787,797 ש"ח.

לא מצאתי לנכון לרדת לנבכי הבקשות להקטנת קרן, ואולם סבורני כי אופן נקיטת ההליכים, מהווה התנהגות חסרת תום לב של ממש, או לכל הפחות, התנהגות רשלנית המצדיקה מתן רשות להתגונן, ללא כל תנאי.

פתיחת התיק ע"ס מלוא סכום השטר, היתה פסולה מעיקרה. פתיחת התיק באופן זה, הביאה לחיוב תיק ההוצאה לפועל בתשלום אגרה על מלוא הסכום (כ- 7,500 ש"ח) וחיוב בשכ"ט א' בשיעור ניכר (מעל 40,000 ש"ח). ברור כי האגרה ושכה"ט המופרזים, חויבו בתיק ההוצאה לפועל, ללא כל הצדקה, ואילו כעת עומד ב"כ התובעת, וטוען כי מלוא שכה"ט בהקשר זה, עומד לזכותו בשל נקיטת הליכי הוצאה לפועל (הפסקה האחרונה לסיכומי טענות התובעת).

לא רק פתיחת תיק ההוצאה לפועל היתה פסולה מעיקרה, אלא אף עדכוני החוב, פסולים באותה המידה בלבד. הקטנת החוב מערכו המלא של תיק ההוצאה לפועל, הנסמך על חישוב שגוי הכולל שגגה של ממש, ולא העמדת יתרת החוב על הסך הנכון בתחילת הדרך, תוך אי הגשת בקשה להפחתת החיוב בשכה"ט בכל שלב ושלב, עיוותה את החישוב שבתיק ההוצאה לפועל, וסייעה בידי התובעת ליצור יתרת חוב יש מאין.